יום חמישי, 26 בפברואר 2009

מה הקשר בין חינוך פרטי למים מינרליים?

(אזהרה, יש מספר רעיונות שאינם מוגדרים היטב בפוסט הזה, וזה ידוע לי. "בית ספר פרטי" הוא מונח שאינו מוגדר היטב, והא מכסה טווח רחב של בתי ספר וסגנונות חינוכיים. גם "מים מינרליים" סובלים מבעיה דומה של הגדרה...).


כל החברים שלי שגרים בגוש דן שותים רק מים מינרליים. הם אומרים שהמים בברז עכורים, מגעילים ולא ראויים לשתיה. הם ממשיכים לשלם על המים לעיריה, אבל קונים מים מינרליים. הרי כמעט ואין דבר יותר חשוב מהמים שאנחנו שותים.


לאחרונה התבשרנו שתי בשורות לא נעימות. האחת, שמים מינרליים הם לא כלכך בריאים כמו שחשבנו, וזה יצא מפיה של מהנדסת לבריאות הסביבה במשקד הבריאות (הנה המסמך עצמו). השניה, שגם נביעות וגם מי עדן הפסיקו את ביקבוק המים המינרליים שלהן כי המים שיוצאים מן המעיינות הם עכורים.


הרבה חברים שלנו התלבטו אם לשלוח את הילדים לבתי ספר פרטיים או לבתי ספר של משרד החינוך. ההתלבטות היא מובנת, והרבה בוחרים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר פרטיים. הם ממשיכים לשלם מיסים שאמורים לממן את חוק חינוך חובה, וגם משלמים למוסדות חינוך פרטיים. הרי כמעט ואין דבר יותר חשוב מהחינוך שאנחנו שותים, סליחה, נותנים לילדינו.


לא שאני חושב שלתת להורים את החופש לבחור בבית ספר מסויים לילדיהם זה רע. אבל כרגע, רק למי שיש לו כסף לשלם, יכול לבחור, ולא כולם.


מה הקשר בין הדברים? הקשר הוא, שבדיוק אותם האנשים שיש להם כסף לשלם על מים מינרליים, הם אלה שהיו יכולים להיאבק על כך שהמיסים העירוניים שהם משלמים ידאגו שאיכות המים בברזים שלהם תעלה. כך, הם גם יחסכו כסף, גם יוודאו שהם אכן מקבלים תמורה למיסים שהם משלמים, וגם, כתוצר לוואי ישפרו את איכות החיים הכללית בעיר, כלומר, ישפרו את איכות המים לאלה שאים להם כסף לקנות מים מינרליים. חוץ מזה, הרי בשבוע הבא כשיפטרו עוד 2500 אנשי הייטק, גם להם לא יהיה כסף למים מינרליים. ובמקרה שהם יהיו עם הילדים בגן ציבורי ויגלו ששכחו את בקבוק המים בבית, יוכלו לשתות מן הברזיה.


בדיוק אותם אנשים שיש להם כסף לשלם לבית ספר פרטי, הם אלה שהיו יכולים לדרוש תמורה טובה יותר לכספי המיסים שלהם מבתי הספר הציבוריים. כך, גם יחסכו כסף, גם יוודאו שהם מקבלים תמורה למיסים שהם משלמים, וגם כתוצר לוואי, ישפרו את רמת החינוך הניתנת לכולם. זה לא אלטרואיסטי, אלא אגואיסטי לחלוטין, כי זה ישפר במידה רבה את הסביבה האנושית שבה הילדים שלנו יחיו בשנים הבאות. הרי את התוצרים הגרועים של מערכת החינוך אנחנו פוגשים גם הרבה אחרי בית הספר היסודי והתיכון: בצבא, בכביש, בכנסת, בסופרמרקט ובכל מקום מסביבנו.


כבר כתבתי על זה בעבר, לפני יותר משנתיים, כשיערה היתה בדיוק לפני תחילת כיתה א'. לי, באופן אישי, לא היתה התלבטות. ידעתי שצריך לשלוח את הילדים לבית הספר האיזורי, שגם אם הוא לא הכי טוב שיש, הוא בהחלט בסדר גמור. ועל מה שלא בסדר, כך טענתי אז, המעורבות של ההורים יכולה להשפיע לטובה.


אני גאה במיוחד שלא אמרתי כלום על השקרים על טיב המים המינרליים שמוכרים לנו, כלומר, גם את המים וגם את השקרים מוכרים. אני מניח ששקרים דומים לזה יש גם בעניין החינוך...

יום שני, 16 בפברואר 2009

פוסט ראשון אחרי הבחירות

בימים האחרונים קיבלתי הרבה מיילים מפעילים של תי"מ, שמספרים על התחושות שלהם בעקבות הבחירות. אז גם אני רוצה.


אני לא מצטער שהצבעתי [ה]. יש בי קצת צער על התוצאה, כי קיוויתי שכן נעבור את אחוז החסימה, אבל איפשהו ידעתי שזה לא ממש ריאלי. מצד שני, אני יודע שעשינו עבודה לא רעה בכלל. בבית זית, מעוז ותיק של תנועת העבודה, קיבלנו 7%. בספירה לא מדוייקת, אני יודע על כ-30 איש שהצביעו [ה] לאחר ששמעו אותי מדבר על זה. אם כל פעיל שלנו היה מביא עשרה מצביעים לקלפי...


מצד שני, ברור לי שיוצא לי לדבר רק עם מצביעים ממעמד סוציואקונומי דומה לשלי: משפחה, חברים, שכנים בבית זית, מטפסים בקיר. זה כנראה נכון גם לפעילים אחרים. המטלה של כולנו לבחירות הבאות היא לפרוץ את המחסום הזה, ולהעמיד כמות של פעילים מכל המעמדות ומכל המגזרים. כך שאלה שנדבר איתם, יגיעו למצביעים פוטנציאליים מכל המעמדות ומכל המגזרים. אנחנו הררי מציגים את עצמנו כמפלא על-מגזרית (או אל-מגזרית).

הכל מקרה, זו נראית לי משימה קשה, ולכן לא אקח אותה על עצמי, אבל אני מקווה מאד שמי שאחראי על הקמפיין העתידי חושב בכיוון הזה, ולא יתחפר באוכלוסיות הבלוגרים והרוחניקים והירוקים.


הנקודה החשובה בכל העניין הוא "קיימות", המונח המעורפל הזה שמשמש גם את התנועה הירוקה וגם את "ירושלים בת קיימא" וגם את מימד. קיימות מבוססת על מספר יסודות, שהחשוב בהם (לפחות לטעמי) הוא תכנון לטווח ארוך. אני חושב שאוכל לסובב כל טענה של קיימות כך שאפשר יהיה להראות שהיא למעשה תכנון לטווח ארוך.


אם לא הסכמתם איתי בעניין הקיימות, אתם מוזמנים להגיב ואני אנסה להגן על הטענה שלי, אבל אני אמשיך כאילו יש הסכמה. אם תי"מ מתרכזת בתכנון לטווח ארוך, זה יהיה טפשי לאבד את התנופה, להתאכזב, או לראות את תוצאות הבחירות הללו כהוכחה שאין מקום לתנועה כזו במציאות הישראלית.


אני קורא לכולכם לחשוב חיובי, ולמצוא איזה דבר אחד קטן שאפשר לעשות כדי להגדיל את החשיפה ואת ההצלחה שלנו בבחירות הבאות.

יום שני, 9 בפברואר 2009

הישורת אחרונה - יום לפני הבחירות

אחרי שכתבנו, דיברנו, שכנענו, וכל מי שמכיר אותנו כבר שמע על תי"מ זה הזמן להתגייס למאמץ אחרון ולהפגין נוכחות בקלפיות. כל מי שיכול, מוזמן להצטרף ולהשפיע על המצביעים ליד הקלפיות. 

יש כבר אלפי מתנדבים ופעילים שרוצים לראות אותנו מצליחים מחר. כל אחד נוסף יעזור. לבשו חולצה ירוקה ועם [ה], דברו עם אנשים, הפגינו נוכחות.

אם אתם יכולים, ומוכנים, שלחו מייל ל- yerukmad@gmail.com, וייצרו איתכם קשר.

יום שישי, 6 בפברואר 2009

והערה אחרונה על אחוז החסימה, באמת אחרונה

במקום ש"מי יעבור את אחוז החסימה" יקבע מה נצביע, עדיף שנצביע, וכך נקבע מי יעבור את אחוז החסימה.

יום רביעי, 4 בפברואר 2009

כמה סוגי הצבעה יש?

יש כמה סוגי הצבעה:
1. הצבעת מחאה (שבה כמה רמות): לא מצביעים בכלל, שמים פתק לבן,  או מצביעים למשהו קיקיוני כמו גימלאים, עלה ירוק, מפלגת זכויות הגבר או מפלגת נהגי המוניות.
2. הצבעת "איזה פחד": בה בוחרים איזה ליברמן או ביבי עם הבטחות לפתרון בזק לכל הבעיות הקיומיות. הצבעה כזו מונעת מהפחדות של פוליטיקאים ש"תיכף לא נהיה כאן".
3. הצבעת "הרע במיעוטו": באה מתוך הרציונל ש"כולם חרא, אז נצביע למי שהוא הכי פחות חרא".
4. יש גם הצבעה מסורתית: "תמיד הצבעתי/כולם אצלנו מצביעים למפא"י/ליכוד/ש"ס.

והכי נדיר הוא הסוג החמישי:
5. הצבעה חיובית: אני מצביע למישהו ראוי, שפוי, אמין, עם רקורד של עשיה. אני מצביע למישהו שאני רוצה שייצג אותי בבית הנבחרים.

אף פעם לא היה כזה, תמיד היתה רק קומבינציה ליניארית של האחרים. הפעם, אני כלכך שמח שיש את האופציה הזו, שאין לי בכלל ספק למי אני הולך להצביע. 

ושושי, אני מקווה שהיא תסלח לי על הפמיליאריות מצאה 7 סיבות (חיוביות בלבד) למה להצביע לתי"מ.


ואם לא התכוונת להצביע - שים [ה] בקלפי בשבילי.