‏הצגת רשומות עם תוויות תחבורה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תחבורה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 1 בפברואר 2009

אחוזי חסימה וכמה טענות על סקרי בחירות

אני הייתי קצת מיואש מזה שבגלל המלחמה יש בערך שבועיים לנהל קמפיין. אבל זה מה שיש...

קודם כל, שוב על אחוז החסימה. הרבה אנשים מוטרדים מאד מעניין אחוז החסימה. כבר כתבתי על זה כאן. אני באמת לא מבין איך מישהו יכול לשקול אפילו להצביע לעבודה אחרי כל ההבטחות המופרות שלהם, פעם אחרי פעם. לטעמי, להצביע לאחת המפלגות הגדולות זה הרבה יותר לזרוק את הקול שלי לפח. אני מעדיף להסתכן בכך ולשפר את הסיכוי שהתנועה הירוקה -  מימד תעבור את אחוז החסימה.

זאת ועוד, הקול של כל אחד מאיתנו לא יחסר במפלגה גדולה. בכל מקרה יהיו להם מספיק מצביעים שלא מסוגלים לסטות ממה שהם רגילים. אנחנו צריכים כל קול.

עוד אנשים כתבו, כמעט מילה במילה, את מה שאני ניסחתי במילים שלי. לא מאמינים? הנה. 

אורי אמיתי כתב כאן, משהו כתגובה למישהו שטען שהוא "זורק את הקול שלו לפח".

ומשהו שאהבתי , הנה כאן, היה תשובה לכל מצביעי העבודה וקדימה, ש"אבל מה יהיה אם הם יעברו את אחוז החסימה? זרקת את הקול שלך לפח!". אין טעם, הוא אומר, להכניס את הנציג שלכם לכנסת ולהרגיש טוב, רק כדי ש-5 דקות אחרי זה הוא יצחק לכם בפנים.


אבל אני חושב שהטיעון שלי היה הכי טוב, הרי הם יעשו בדיוק את אותו הדבר. זו המציאות שמכתיבה להם את ההתנהלות. הם ימשיכו לכסח את הפלסטינים, להעביר תקציבים לש"ס ולחרדים, להפריט כאילו אין מחר ולקצץ בתקציבי משרד החינוך והמשרד לאיכות הסביבה. גם אם אתם בעד כל אחד מאלה, וגם אם נגד, זה לא משנה לאיזו מפלגה גדולה תצביעו.

לעניין הסקרים (1): הסוקרים לא שואלים בכלל על התנועה הירוקה -  מימד. תי"מ אינם אופציה עבור הסקרים, אז ברור שאנחנו לא מופיעים בסקרים. זה לא אומר בכלל שהתנועה לא תעבור את אחוז החסימה. 
לעניין הסקרים (2): השגיאה בסקרים גדולה מאחוז החסימה. מכאן שגם מפלגה שמקבלת בסקרים מספר קולות קטן מאחוז החסימה, עשויה לעבור אותו (ולהיפך).
לעניין הסקרים (3): יש לציבור הישראלי נטיה ברורה לשקר לסוקרים ולתת תשובות לא אמיתיות בכוונה. כבר רבים טענו את זה לפני, הנה דוגמה מהבלוג המצויין של יוסי לוי, נסיכת המדעים. והנה אותם אלה שמתגאים בכך, בקהילה של תפוז.
לעניין הסקרים(4), זה קצת יותר טכני: אין שום ציון בסקרים של שיעור המסרבים להשתתף בסקר, מהי המובהקות הסטטיסטית וכו'. הנקודה היא שסוקרים טוענים שסקרים הם כלי חיזוי טוב, והראיה, הם בדרך כלל מצליחים לחזות את התוצאה. זה נכון ולא נכון. הם מצליחים לחזות את התוצאה שהיא, למשל, שיש שלוש מפלגות גדולות ועוד כמה קטנות. אם יש שני מתמודדים הם יכולים לחזות את המנצח, אבל לא בכמה אחוזי הפרש הוא ינצח. הם מצליחים לחזות באופן מובהק יותר טוב מסתם ניחוש, אבל לא אומרים בכמה החיזוי שלהם יותר טוב, רק שהוא יותר טוב. הנה מאמר שלם על הנושא הזה.

ואני לא לבד, יש עוד כאלה שחושבים שהסקרים לא רציניים.

יום חמישי, 22 בינואר 2009

יום רביעי, 21 בינואר 2009

למי אתה מצביע (2)?


באחד הפוסטים הראשונים שלי, שנקרא למי אתה מצביע?, הצעתי שינוי בדפוס ההצבעה שלנו. אין טעם להצביע למפלגה גדולה שתשמור עלינו מהערבים ותעשה שלום, כך אמרתי אז, כי בכל מקרה נקבל אותו דבר. אולי לא מבחינת השמות, אבל מבחינת התוצאה.

הרעיון היה להחליט מה חשוב לכל אחד לשנות: חינוך, מיסוי, תחבורה, איכות סביבה, רווחה וכו', ולהצביע למפלגה שתעשה את זה, ורק את זה, הכי טוב.

דעתי היא שיש להתמקד בחינוך.

ראה זה פלא, מקשיבים לי. זה התחיל עם מפלגת הבית היהודי שהחליטה לצאת בהצהרה בומבסטית שהם עוזבים את כל העניינים האידיאולוגיים, וקודם כל משקיעים בחינוך. אנחנו יודעים לאן זה הגיע. הם לא ממש הצליחו להגיע להסכמה על כל הדברים האחרים, וכמה מהם עזבו בטריקת דלת.

זה ממשיך עם "המפלגה הירוקה - מימד" (או להיפך), שהצהרת הכוונות שלהם היא דומה: "אסור לתת לחינוך ולסביבה להידרדר".

נראה לי שאני יודע למי אני מצביע...

ואתם? שוב לליכוד, לקדימה, לעבודה?






יום שני, 30 באפריל 2007

האופניים שלי


אני חושב שהזמן הכי טוב שיש לי לחשוב הוא חצי השעה ביום (בערך) שאני רוכב על האופניים שלי מבית זית לירושלים, לאוניברסיטה או לכל דבר אחר בעיר. זה עניין בלתי מוסבר, אבל קיים.

הבוקר שמתי לב לזה שאני הרבה יותר רגוע כשאני בכביש על אופניים מאשר כשאני נוהג באוטו. כשאני נוהג ומישהו עומד באמצע הכביש אני מתעצבן עליו, כשמישהו חותך, עוקף בפראות או נדחף, כשמישהו נוסע מהר ולא שומר מרחק וכשמישהו נוסע לאט למרות שהכביש פנוי.

לא שאני צופר להם, אני אף פעם לא צופר, אבל בתוך האוטו, בשקט, בלי לצפור, אני מתעצבן.

ועל האופניים? זה עניין אחר לגמרי. על האופניים כמעט אף אחד לא מפריע לי, ואלה שכמעט דורסים אותי? הם ממשיכים לנסוע ומתרחקים מהר מדי, ממילא אני לא יכול לרדוף אחריהם.

יוצא שעל האופניים אני רוב רובו של הזמן - שמח. יש לי מוזיקה באזניים (מהאייפוד הישן שלי), אני מדווש לי בהתמדה, בקצב קבוע, בלי עצירות, רגוע, והמחשבות מתרוצצות לכל הכיוונים.

אני ממליץ לכל מי שיש לו אופניים לרכיבה של סוף שבוע, לנסות אותם בתור כלי רכב ממש.