יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

על עילגות ודיסלקציה

מה הקטע הזה של ישראלים לכתוב בפורומים ובטוקבקים בשגיאות כתיב? ומה הקטע הזה שאם מעירים למישהו על זה שהוא עילג במיוחד, כל העילגים האחרים (שהם סתם אנלפבתים ועילגים, לא במיוחד) קופצים על המעיר: "מה יש לך? ואם הוא דיסלקט?


איתי סיפר לי לפני כמה חדשים שהוא היה בהרצאה על החברה הישראלית, שנתן איזה סוציולוג. הוא אמר שהמרצה התחיל במילים: "החברה הישראלית היא חברה אינפנטילית".


וזה נכון. מה זה אינפנטילי? שיכול לראות רק את עצמו, כאן ועכשיו. לא יכול לדחות סיפוקים, אנחנו קוראים לזה. אז מה זה קשור לדיסלקטים?


אני לא מקבל את התירוץ של הדיסלקציה מכמה סיבות:


קודם כל, לא יכול להיות שכל מי שכותב באינטרנט בשגיאות כתיב הוא דיסלקטי. אם זה היה נכון, היו איזה 90% דיסלקטים לפחות. זה הרי ידוע שלהורים עשירים יש יותר סיכוי שהילדים שלהם יאובחנו כדיסלקטים.


שנית, גם דיסלקטים יכולים להשתמש בבודק איות (או לפחות לנסות). נכון, זה מציק (ופחות ספונטני), ונכון, זה לא עולה על כל השגיאות, אבל זה יפתור חלק גדול מהבעיה.


שלישית, ניסויים (לא מתוכננים ובלי קבוצת ביקורת) מראים שאם טורחים לקרוא את מה שכותבים לפני שלוחצים על "שלח", זוכים להזדמנות מצויינת לתקן את הניסוי ואת מרבית שגיאות הכתיב.


לפני שנה, בערך, הערתי למישהו שאני מכיר על העברית האיומה שלו בפורום של המועדון האלפיני. הוא אמר שהוא דיסלקטי, כמובן, ואני מאמין לו שהוא מאמין בזה. ביקשתי ממנו, רק כניסוי, שבזמן הקרוב יקפיד לקרוא את מה שהוא כתב לפני שהוא שולח. אם משהו נראה לו מוזר או לא מובן, שיתקן.


וראו זה קטע. מאז הניסוחים שלו השתפרו קטעים, אין לו כמעט שגיאות כתיב יותר (בשנה האחרונה היתה לו שגיאה אחת!) כמה חדשים מאוחר יותר הוא אפילו התקשר להגיד לי שזה היה כמו קסם (המילים שלו).


ולעניין הספונטניות: זה נכון שלדיסלקטים יש יותר בעיה עם כתיבה וקריאה (והגהה), אז זו סיבה לא להתמודד? גם לנכים יותר קשה לרוץ ולקפוץ, אז מה, זה בסדר שישבו כל היום בבית? וזה פחות גרוע (לסביבה, להם זה גרוע) כי ה"דיסלקטים" האלה מזהמים לכולם את המרחב הציבורי.


אני אומר - זה לא דיסלקציה, זה פשוט חוסר כבוד לשפה שאנחנו מדברים, לדברים שאנחנו כותבים.


אם היה לנו כבוד לשפה שאנחנו מדברים וכותבים, היינו מייחסים לה (לשפה) יותר חשיבות מאשר לנוחות שלנו בשניה הזו. האינפנטיליות של החברה הישראלית, כבר אמרנו?

4 תגובות:

עופר אמר/ה...

אני ממש מסכים שהדיסלקציה היא מפלטו של העצלן. יש דיסלקטים (בעצם אני מניח שכולנו דיסלקטים ברמה זו או אחרת) אבל הרוב פשוט אוהבים להשתמש בזה כתרוץ.

אומנם, תרבות השגיאות באינטרנט החלה כמשהו חיובי שלפיו לא שופטים אדם לפי רהיטות דיבורו אלא לפי מה שיש לו להגיד ובטח כאשר אנחנו מדברים בפורומים בינלאומיים באנגלית שהיא לא שפת אימם של כל המשתתפים - וכדי לקבל פלורליזם שהאינטרנט מתיר צריך לוותר מעט על הרהיטות, אבל מה שקורה כיום וחוסר המאמץ לכתוב כראוי, גם בשפת אמך הוא מתחת לכל ביקורת.

מיכה אמר/ה...

גם אם נקבל את העיקרון הכללי, זה לא פוטר אותנו מלרצות להשתפר, גם באנגלית.

הרי אם תחליט לכתוב תגובה לבלוג באנגלית, לא תרצה להיחשב בור, ותשתמש בבודק איות לפני שתפרסם, לא? אני יודע שזה מה שאני עושה, למרות שהאנגלית שלי לא רעה בכלל.

אז בעברית זה בסדר לכתוב כמו אנאלפבית? זה רק אומר על מי שכותב כך, שהוא מזלזל בעברית עצמה, ולא חושב שהיא שווה את הזמן של הבדיקה.

עופר אמר/ה...

ככותב אני תמיד מנסה להשתפר, הן בעברית ובוודאי שבאנגלית.
אולם כקורא אני צריך להבין שקבלה של חוסר רהיטות היא תנאי הכרחי לרב-תרבותיות הן בפורומים בינלאומיים והן למדינת הגירה כמו ישראל.
כמובן, שרב-התרבותיות אינה צריכה להיות תרוץ לעילגות לכותבים וכותב צריך לנסות להשתפר כל הזמן.
אני לחלוטין לא סותר את דבריך ואפילו מצדד.

ד"ר אוֹרי אמיתי אמר/ה...

נאה דרשת.