יום שני, 7 בספטמבר 2009

יתרונות הקפיטליזם

כבר הרבה זמן אני כותב התחלות של פוסטים בנושאים כלכליים שלא מבשילות לכלל אמירה שלמה. זה פשוט לא מצליח לי.


לפני כמה שנים היה לי ויכוח עם חניך בקורס טיפוס שטען שתפקידה של הממשל הוא לשמור את השלטון לעצמה, ולדאוג לתפקידי השרים. הוא היה בן 16 אז, ואני חושב שזה די עצוב שכה חושב נער בן 16. טוב, הוא צדק מבחינה זו שזה מה שהם עושים, כלומר, שהם חושבים שזו דרך ההתנהלות הנכונה. אני טענתי אז, ולפני שנתיים גם כאן ובהמשך כאן, שהתפקיד של ממשלה הוא לדאוג לרווחת האזרחים. לשם כך היא הוקמה. ממשלה שלא עושה זאת, צריכה להיענש ולא להיבחר שוב. האזרחים צריכים למנות ממשלה שתדאג לרווחתם.


קפיטליזם, ובכן, זה קצת יותר מורכב, אבל אחד מתפקידי הממשלה הוא לרסן את הקפיטליסטים, כנראה.


קראתי פוסט מצויין היום, קצת ארוך, אבל מצויין וכתוב טוב, שמסכם בדיוק את מה שאני רציתי לכתוב בנושא הקפיטליזם, יתרונותיו, ומי באמת נהנה מן היתרונות הללו (רמז - לא אנחנו). הנושא הוא: "האם אדם רציונלי, שאינו בעל הון, יכול להיות קפיטליסט".


וכדי להביא את הצד השני - הקפיטליסט היומי מציג חבורה של פנאטים דתיים, שהדת שלהם היא, כמובן - הקפיטליזם.


תהנו.



3 תגובות:

Yossi Kreinin אמר/ה...

עופר מייחס לאדם סמית טענות שהן מאפיינים של מודל פורמלי פשטני שעד כמה שאני יודע אדם סמית לא ציין מעולם.

השאלה היא לא רק מה המרחק בין הרצוי למצוי בהינתן קפיטליזם - אף אחד לא טוען שהמרחק הוא 0 חוץ ממודלים פורמליים של שווקים שמי שאינו כלכלן או מאמין גדול בפירמול אין לו עניין בהם. השאלה היא גם מה הסיכוי לשפר את המצוי בהינתן כוח להגביל את "הקפיטליזם" (כלומר, את הזכות שלך לקנות ולמכור).

בפרט, טענות בסגנון סטיגליץ (ועופר מנו :) - "מידע לא מושלם" - חזקות לא רק "נגד קפיטליזם" אלא גם "נגד הממשלה" ו"נגד האנושות" בכלל: כולם לא יודעים הרבה דברים שלמעשה הם מאוד רלוונטיים להחלטות שלהם. השאלה היא באיזו שיטה טועים יותר.

זה שהיום יש די מעט משטרים קפיטליסטיים זה עוד נושא.

מיכה אמר/ה...

זה שאדם סמית לא ציין אותם במפורש, לא אומר שהן אינן הנחות של המודל. ובעניין ה"פשטני", נראה לי שזו המילה המתאימה למודל. כל מודל הוא פשטני במידת מה (שאז הרי היה המציאות ולא המודל, לא?).

השאלה האם יכול להיות טוב יותר עם הגבלות מסויימות, נראה לי שיכולה הקבל תשובה מן הטענה שלך שיש די מעט משטרים קפיטליסטיים ממש (את הממש אני הוספתי). כלומר, אם תשווה איפה יותר טוב, האם זה יהיה במשטרים שהם יותר או פחות קפיטליסטיים.

בכל מקרה, אני חושב שהטענה העיקרית של עופר היא שהתפקיד של ממשלה היא לדאוג לרווחת האזרחים והחברה, גם אם זה פוגע ברווחים של בעלי ההון.

Yossi Kreinin אמר/ה...

זה בסופו של דבר שאלה של אופטימיות. נניח שניתן לממשלה את הכוח שצריך בשביל "להגביל", שזה אומר - להפקיע רווחים, לקבוע מחירים, להדפיס כסף, לשלוט בריבית וכו' (...בעצם לרוב הממשלות כבר יש את הכוח לעשות את כל זה). עכשיו השאלה היא - האם סביר להניח שהממשלה תשפר את מצבנו באמצעות הכוח הזה, האם סביר שהמנגנון הפוליטי, בחירות, הפרדת רשויות, כל הדברים האלה יצליחו לנתב את הכוח הזה לכיוון של שיפור כללי, או שהממשלה תרע את המצב ומצד שני בסיכוי גדול כבר לא נוכל לקחת ממנה את הכוח בחזרה?

לפי דעתי הדבר מספר אחד פה זה שאין מחלוקת ערכית; אדם סמית, לדוגמה, תיאר את בעלי ההון בשפה בוטה בדיוק כמו מארקס ובוודאי לא חשב שהרווחים שלהם מהווים ערך. המחלוקת היא על רמת האופטימיות - לאן אנחנו בכלל יכולים להגיע. לדוגמא, ברור לכולם שלקבל לפי צורך ולתת לפי יכולת זה הדבר הכי טוב, ההבדל הוא שמארקס חשב שזה יקרה בקרוב וסמית חשב שזה בלתי אפשרי והניסיון להגיע לשם ידרדר את המצב משמעותית.

ספר בנושא שמאוד אהבתי, די נייטרלי - פשוט מציג את הגישה האופטימית מול הפסימית:

http://www.amazon.com/Conflict-Visions-Ideological-Political-Struggles/dp/0465081428