מה הקשר בין חינוך פרטי למים מינרליים?

(אזהרה, יש מספר רעיונות שאינם מוגדרים היטב בפוסט הזה, וזה ידוע לי. "בית ספר פרטי" הוא מונח שאינו מוגדר היטב, והא מכסה טווח רחב של בתי ספר וסגנונות חינוכיים. גם "מים מינרליים" סובלים מבעיה דומה של הגדרה...).

כל החברים שלי שגרים בגוש דן שותים רק מים מינרליים. הם אומרים שהמים בברז עכורים, מגעילים ולא ראויים לשתיה. הם ממשיכים לשלם על המים לעיריה, אבל קונים מים מינרליים. הרי כמעט ואין דבר יותר חשוב מהמים שאנחנו שותים.

לאחרונה התבשרנו שתי בשורות לא נעימות. האחת, שמים מינרליים הם לא כלכך בריאים כמו שחשבנו, וזה יצא מפיה של מהנדסת לבריאות הסביבה במשקד הבריאות (הנה המסמך עצמו). השניה, שגם נביעות וגם מי עדן הפסיקו את ביקבוק המים המינרליים שלהן כי המים שיוצאים מן המעיינות הם עכורים.

הרבה חברים שלנו התלבטו אם לשלוח את הילדים לבתי ספר פרטיים או לבתי ספר של משרד החינוך. ההתלבטות היא מובנת, והרבה בוחרים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר פרטיים. הם ממשיכים לשלם מיסים שאמורים לממן את חוק חינוך חובה, וגם משלמים למוסדות חינוך פרטיים. הרי כמעט ואין דבר יותר חשוב מהחינוך שאנחנו שותים, סליחה, נותנים לילדינו.

לא שאני חושב שלתת להורים את החופש לבחור בבית ספר מסויים לילדיהם זה רע. אבל כרגע, רק למי שיש לו כסף לשלם, יכול לבחור, ולא כולם.

מה הקשר בין הדברים? הקשר הוא, שבדיוק אותם האנשים שיש להם כסף לשלם על מים מינרליים, הם אלה שהיו יכולים להיאבק על כך שהמיסים העירוניים שהם משלמים ידאגו שאיכות המים בברזים שלהם תעלה. כך, הם גם יחסכו כסף, גם יוודאו שהם אכן מקבלים תמורה למיסים שהם משלמים, וגם, כתוצר לוואי ישפרו את איכות החיים הכללית בעיר, כלומר, ישפרו את איכות המים לאלה שאים להם כסף לקנות מים מינרליים. חוץ מזה, הרי בשבוע הבא כשיפטרו עוד 2500 אנשי הייטק, גם להם לא יהיה כסף למים מינרליים. ובמקרה שהם יהיו עם הילדים בגן ציבורי ויגלו ששכחו את בקבוק המים בבית, יוכלו לשתות מן הברזיה.

בדיוק אותם אנשים שיש להם כסף לשלם לבית ספר פרטי, הם אלה שהיו יכולים לדרוש תמורה טובה יותר לכספי המיסים שלהם מבתי הספר הציבוריים. כך, גם יחסכו כסף, גם יוודאו שהם מקבלים תמורה למיסים שהם משלמים, וגם כתוצר לוואי, ישפרו את רמת החינוך הניתנת לכולם. זה לא אלטרואיסטי, אלא אגואיסטי לחלוטין, כי זה ישפר במידה רבה את הסביבה האנושית שבה הילדים שלנו יחיו בשנים הבאות. הרי את התוצרים הגרועים של מערכת החינוך אנחנו פוגשים גם הרבה אחרי בית הספר היסודי והתיכון: בצבא, בכביש, בכנסת, בסופרמרקט ובכל מקום מסביבנו.

כבר כתבתי על זה בעבר, לפני יותר משנתיים, כשיערה היתה בדיוק לפני תחילת כיתה א'. לי, באופן אישי, לא היתה התלבטות. ידעתי שצריך לשלוח את הילדים לבית הספר האיזורי, שגם אם הוא לא הכי טוב שיש, הוא בהחלט בסדר גמור. ועל מה שלא בסדר, כך טענתי אז, המעורבות של ההורים יכולה להשפיע לטובה.

אני גאה במיוחד שלא אמרתי כלום על השקרים על טיב המים המינרליים שמוכרים לנו, כלומר, גם את המים וגם את השקרים מוכרים. אני מניח ששקרים דומים לזה יש גם בעניין החינוך...

פוסט ראשון אחרי הבחירות

בימים האחרונים קיבלתי הרבה מיילים מפעילים של תי"מ, שמספרים על התחושות שלהם בעקבות הבחירות. אז גם אני רוצה.

אני לא מצטער שהצבעתי [ה]. יש בי קצת צער על התוצאה, כי קיוויתי שכן נעבור את אחוז החסימה, אבל איפשהו ידעתי שזה לא ממש ריאלי. מצד שני, אני יודע שעשינו עבודה לא רעה בכלל. בבית זית, מעוז ותיק של תנועת העבודה, קיבלנו 7%. בספירה לא מדוייקת, אני יודע על כ-30 איש שהצביעו [ה] לאחר ששמעו אותי מדבר על זה. אם כל פעיל שלנו היה מביא עשרה מצביעים לקלפי...

מצד שני, ברור לי שיוצא לי לדבר רק עם מצביעים ממעמד סוציואקונומי דומה לשלי: משפחה, חברים, שכנים בבית זית, מטפסים בקיר. זה כנראה נכון גם לפעילים אחרים. המטלה של כולנו לבחירות הבאות היא לפרוץ את המחסום הזה, ולהעמיד כמות של פעילים מכל המעמדות ומכל המגזרים. כך שאלה שנדבר איתם, יגיעו למצביעים פוטנציאליים מכל המעמדות ומכל המגזרים. אנחנו הררי מציגים את עצמנו כמפלא על-מגזרית (או אל-מגזרית).

הכל מקרה, זו נראית לי משימה קשה, ולכן לא אקח אותה על עצמי, אבל אני מקווה מאד שמי שאחראי על הקמפיין העתידי חושב בכיוון הזה, ולא יתחפר באוכלוסיות הבלוגרים והרוחניקים והירוקים.

הנקודה החשובה בכל העניין הוא "קיימות", המונח המעורפל הזה שמשמש גם את התנועה הירוקה וגם את "ירושלים בת קיימא" וגם את מימד. קיימות מבוססת על מספר יסודות, שהחשוב בהם (לפחות לטעמי) הוא תכנון לטווח ארוך. אני חושב שאוכל לסובב כל טענה של קיימות כך שאפשר יהיה להראות שהיא למעשה תכנון לטווח ארוך.

אם לא הסכמתם איתי בעניין הקיימות, אתם מוזמנים להגיב ואני אנסה להגן על הטענה שלי, אבל אני אמשיך כאילו יש הסכמה. אם תי"מ מתרכזת בתכנון לטווח ארוך, זה יהיה טפשי לאבד את התנופה, להתאכזב, או לראות את תוצאות הבחירות הללו כהוכחה שאין מקום לתנועה כזו במציאות הישראלית.

אני קורא לכולכם לחשוב חיובי, ולמצוא איזה דבר אחד קטן שאפשר לעשות כדי להגדיל את החשיפה ואת ההצלחה שלנו בבחירות הבאות.

הישורת אחרונה - יום לפני הבחירות

אחרי שכתבנו, דיברנו, שכנענו, וכל מי שמכיר אותנו כבר שמע על תי"מ זה הזמן להתגייס למאמץ אחרון ולהפגין נוכחות בקלפיות. כל מי שיכול, מוזמן להצטרף ולהשפיע על המצביעים ליד הקלפיות. 

יש כבר אלפי מתנדבים ופעילים שרוצים לראות אותנו מצליחים מחר. כל אחד נוסף יעזור. לבשו חולצה ירוקה ועם [ה], דברו עם אנשים, הפגינו נוכחות.

אם אתם יכולים, ומוכנים, שלחו מייל ל- yerukmad@gmail.com, וייצרו איתכם קשר.

והערה אחרונה על אחוז החסימה, באמת אחרונה

במקום ש"מי יעבור את אחוז החסימה" יקבע מה נצביע, עדיף שנצביע, וכך נקבע מי יעבור את אחוז החסימה.

כמה סוגי הצבעה יש?

יש כמה סוגי הצבעה:

1. הצבעת מחאה (שבה כמה רמות): לא מצביעים בכלל, שמים פתק לבן,  או מצביעים למשהו קיקיוני כמו גימלאים, עלה ירוק, מפלגת זכויות הגבר או מפלגת נהגי המוניות.

2. הצבעת "איזה פחד": בה בוחרים איזה ליברמן או ביבי עם הבטחות לפתרון בזק לכל הבעיות הקיומיות. הצבעה כזו מונעת מהפחדות של פוליטיקאים ש"תיכף לא נהיה כאן".

3. הצבעת "הרע במיעוטו": באה מתוך הרציונל ש"כולם חרא, אז נצביע למי שהוא הכי פחות חרא".

4. יש גם הצבעה מסורתית: "תמיד הצבעתי/כולם אצלנו מצביעים למפא"י/ליכוד/ש"ס.

והכי נדיר הוא הסוג החמישי:

5. הצבעה חיובית: אני מצביע למישהו ראוי, שפוי, אמין, עם רקורד של עשיה. אני מצביע למישהו שאני רוצה שייצג אותי בבית הנבחרים.

אף פעם לא היה כזה, תמיד היתה רק קומבינציה ליניארית של האחרים. הפעם, אני כלכך שמח שיש את האופציה הזו, שאין לי בכלל ספק למי אני הולך להצביע. 

ושושי, אני מקווה שהיא תסלח לי על הפמיליאריות מצאה 7 סיבות (חיוביות בלבד) למה להצביע לתי"מ.

ואם לא התכוונת להצביע - שים [ה] בקלפי בשבילי.

ועוד משהו על אחוז החסימה...

עלה על דעתי אתמול: ממה אני אתבעס יותר? אם אצביע לתנועה הירוקה - מימד ולא נעבור את אחוז 

החסימה, או אם אצביע למפלגה אחרת (לא משנה איזו) ותי"מ כן תעבור, אבל בלעדי?

והיום אמרתי את זה לכמה אנשים, והם אמרו: "ואללה".

יש לכם חברים או קרובים בחו"ל? זה מיועד לכם (ולהם)

כולנו חושבים, שכל אלה שנמצאים בחו"ל, ולא מתכוונים להגיע ביום הבחירות, הם לא קהל היעד של הפוסטים האלה, או המידע על תי"מ. אני אומר אחרת! אם הם מתכוונים לחזור מתישהו לארץ, ואפילו אם לא, זה צריך לעניין אותם.

ההמשך כתוב בגוף שני במקום שלישי, כדי שתוכלו פשוט להעתיק ולהדביק להודעת דוא"ל:

אתם בוודאי חושבים שכל זה לא נוגע אליכם, כי לא תהיו כאן כדי להצביע ממילא, אבל זה כן נוגע אליכם,

אם אתם מתכוונים לחזור הנה ביום מן הימים, אם הייתם רוצים שיהיה לכם ולילדיכם מקום טוב יותר לשוב אליו, אם אינכם מתכוונים לגור בישראל אבל יש לכם משפחה וחברים שגרים כאן (כמוני למשל...)

אם התשובה על אחד מאלה היא "כן", יש כמה דברים אחרים שאפשר לעשות, שהם אפילו קלים וזולים יותר מלקנות כרטיס טיסה ולבוא להצביע (שזה הכי טוב, אם אתם יכולים):

אילו דברים, אתם שואלים? הנה, הכנתי לכם אלגוריתם פשוט:

1/ שלחו את המיילים האלה לכל מי שאתם מכירים, גם לכאלה שלא יוכלו להצביע אבל הם בקשר עם מכרים וקרובים בארץ שכן יוכלו;

2/ הצטרפו לקבוצה של תי"מ בפייסבוק, ווודאו שכל מי שמקושר אליכם יודע על כך;

3/ מצאו חבר בישראל שלא התכוון להצביע ובקשו ממנו להצביע במקומכם, כי אתם לא יכולים לבוא...;

4/ חזרו על 3/; (אני יודע שזו לולאה אינסופית, אבל המחשבים היום כלכך מהירים שהם עושים לולאה אינסופית בכמה דקות...)

 

והנה הנוסח באנגלית

hi,

I know you probably think all this elections stuff is not meant for you, because you're not gonna be here to vote, but it is,

If you realize you're gonna come back some day, if you would want to have a better place to come back to, if you're not coming back but want to make it better for you're family and friends (like me...),

Then, there are other things you can do, that's far easier (and cheaper) than coming over to vote (which is great if you can),

What things, you ask? well, I've developed a simple algorithm:

1/ Forward those mails to everyone you know, even those who cannot vote but are in touch with people who can;

2/ Join the tym group in facebook and make sure all your friends know it;

3/ Find a friend in Israel that you know isn't gonna vote, and ask him to vote for you...;

4/ Goto 3/; (I know this is an infinite loop, but today's computers are so fast, they can do infinite loops in under 4 minutes)

יאללה, לעבודה, יש רק עוד כמה ימים

ועוד שני קישורים:

הראשון, של טקסט מרגש, מהבטן, של צור שיזף (מי לקח לי את "נמר בהרים" ולא החזיר?), שמסביר למה הוא ישים "ה" בקלפי.

השני, של נמרוד אבישר, שאל הבלוג שלו כבר קישרתי. הנה, "ולכן אני שם [ה] בקלפי".

תהנו, תפיצו.

אחוזי חסימה וכמה טענות על סקרי בחירות

אני הייתי קצת מיואש מזה שבגלל המלחמה יש בערך שבועיים לנהל קמפיין. אבל זה מה שיש...

קודם כל, שוב על אחוז החסימה. הרבה אנשים מוטרדים מאד מעניין אחוז החסימה. כבר כתבתי על זה כאן. אני באמת לא מבין איך מישהו יכול לשקול אפילו להצביע לעבודה אחרי כל ההבטחות המופרות שלהם, פעם אחרי פעם. לטעמי, להצביע לאחת המפלגות הגדולות זה הרבה יותר לזרוק את הקול שלי לפח. אני מעדיף להסתכן בכך ולשפר את הסיכוי שהתנועה הירוקה -  מימד תעבור את אחוז החסימה.

זאת ועוד, הקול של כל אחד מאיתנו לא יחסר במפלגה גדולה. בכל מקרה יהיו להם מספיק מצביעים שלא מסוגלים לסטות ממה שהם רגילים. אנחנו צריכים כל קול.

עוד אנשים כתבו, כמעט מילה במילה, את מה שאני ניסחתי במילים שלי. לא מאמינים? הנה. 

אורי אמיתי כתב כאן, משהו כתגובה למישהו שטען שהוא "זורק את הקול שלו לפח".

ומשהו שאהבתי , הנה כאן, היה תשובה לכל מצביעי העבודה וקדימה, ש"אבל מה יהיה אם הם יעברו את אחוז החסימה? זרקת את הקול שלך לפח!". אין טעם, הוא אומר, להכניס את הנציג שלכם לכנסת ולהרגיש טוב, רק כדי ש-5 דקות אחרי זה הוא יצחק לכם בפנים.

וקישור אחרון, קצת על אחוז החסימה ועוד כמה רעיונות קשורים, בבלוג של נמרוד אבישר.

אבל אני חושב שהטיעון שלי היה הכי טוב, הרי הם יעשו בדיוק את אותו הדבר. זו המציאות שמכתיבה להם את ההתנהלות. הם ימשיכו לכסח את הפלסטינים, להעביר תקציבים לש"ס ולחרדים, להפריט כאילו אין מחר ולקצץ בתקציבי משרד החינוך והמשרד לאיכות הסביבה. גם אם אתם בעד כל אחד מאלה, וגם אם נגד, זה לא משנה לאיזו מפלגה גדולה תצביעו.

לעניין הסקרים (1): הסוקרים לא שואלים בכלל על התנועה הירוקה -  מימד. תי"מ אינם אופציה עבור הסקרים, אז ברור שאנחנו לא מופיעים בסקרים. זה לא אומר בכלל שהתנועה לא תעבור את אחוז החסימה. 

לעניין הסקרים (2): השגיאה בסקרים גדולה מאחוז החסימה. מכאן שגם מפלגה שמקבלת בסקרים מספר קולות קטן מאחוז החסימה, עשויה לעבור אותו (ולהיפך).

לעניין הסקרים (3): יש לציבור הישראלי נטיה ברורה לשקר לסוקרים ולתת תשובות לא אמיתיות בכוונה. כבר רבים טענו את זה לפני, הנה דוגמה מהבלוג המצויין של יוסי לוי, נסיכת המדעים. והנה אותם אלה שמתגאים בכך, בקהילה של תפוז.

לעניין הסקרים(4), זה קצת יותר טכני: אין שום ציון בסקרים של שיעור המסרבים להשתתף בסקר, מהי המובהקות הסטטיסטית וכו'. הנקודה היא שסוקרים טוענים שסקרים הם כלי חיזוי טוב, והראיה, הם בדרך כלל מצליחים לחזות את התוצאה. זה נכון ולא נכון. הם מצליחים לחזות את התוצאה שהיא, למשל, שיש שלוש מפלגות גדולות ועוד כמה קטנות. אם יש שני מתמודדים הם יכולים לחזות את המנצח, אבל לא בכמה אחוזי הפרש הוא ינצח. הם מצליחים לחזות באופן מובהק יותר טוב מסתם ניחוש, אבל לא אומרים בכמה החיזוי שלהם יותר טוב, רק שהוא יותר טוב. הנה מאמר שלם על הנושא הזה.

ואני לא לבד, יש עוד כאלה שחושבים שהסקרים לא רציניים.