יום חמישי, 29 בינואר 2009

והיום - תעמולת בחירות א-לה מיכה (2)

בימים האחרונים היו לי כמה דיונים על אחוז החסימה. זו הבעיה שמטרידה את מרבית האנשים ששוקלים להצביע למפלגות קטנות. כלומר - אם כדאי להצביע לה, כי אם היא לא תעבור את אחוז החסימה, אז הקולות לא ייחשבו בכלל.


לזה יש לי שתי תשובות:


הראשונה היא שאני משוכנע לחלוטין, אבל לחלוטין, שאם כל מי שחושש מזה שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה היה מצביע למפלגה הזו, היא היתה עוברת את אחוז החסימה.


השניה, והיא אישית שלי, שאני מעדיף שהקול שלי יילך לפח ולא שיילך לאחת מן המפלגות הגדולות, שאין לי איתן ולא כלום. אמנם יש בעבודה את שלי יחימוביץ' שעשתה עבודה מעולה בכנסת האחרונה, אבל היה גם את גדעון סער מהליכוד. בכל מקרה, המפלגות הגדולות תהיינה גדולות בכל מקרה, ואצלן לא תהיה עדיפות גבוהה לנושאים שחשובים לי. יוצא שלתת את הקולות שלנו להן, או לזרוק לפח - זה אותו דבר.


ובנוסף, 

אני כבר החלטתי שאני מצביע ל,תנועה הירוקה - מימד. אבל הטיעונים שלי נכונים לכל מפלגה קטנה אחרת. אני דוחק בכולם להפיץ את הקישור לפוסט הזה לכל מי שברשימת המכותבים שלכם, ואפילו לבקש מהם להפיץ אותו הלאה.


פוסטים קודמים שלי בנושאים קרובים יש כאןכאן וכאן.

והיום - תעמולת בחירות א-לה מיכה

לפני הרבה שנים הייתי בכנס של המכון לרציונליות שהתקיים בנואייבע. היה שם איזה דוקטור למשהו, לא זוכר את שמו או למה הוא היה דוקטור (או אם הוא היה דוקטור בכלל), אבל אני כן זוכר משהו שהוא אמר. הוא אמר שהוא לא מצביע בבחירות. לא בגלל שאין לו למי להצביע, או שהוא שונא פוליטיקאים, או שהוא לא מאמין להם בכל מקרה.


לא. הוא אמר שהוא לא מתעניין בזה ולא מוכן להשקיע את הזמן לבחון את הנושא, ועוד פחות מזה הוא מעוניין להצביע הצבעה לא מושכלת.


מייד קיבלתי את דעתו, והכרזתי גם אני שאני לא מצביע, אבל יצא שכן הצבעתי. כל פעם, הייתי מציע את הקול שלי לחבר שהיה בחו"ל באותו זמן, וידע למי הוא רוצה להצביע, פשוט הוא לא היה יכול כי לא היה בארץ.


כמה שנים אחר כך דיברתי עם אנדריאה, אבא של נורית, והוא אמר שלא יכול להיות ש"כולם גרועים באותה מידה". אם נגדיל את הדיוק של המדידה בכל במידה מספיקה, נגלה שיש הבדל. אז בטוח שאפשר להחליט למי להצביע.


הבעיה, כמובן, היא לשקלל את התחומים השונים. אם כולם שקרנים, אז קל (יחסית) למצוא את זה שהכי פחות שקרן. אבל מה עושים במקרה שהאחד שקרן, אבל ביצועיסט, השני אמין וישר, אבל אידיוט, השלישי אומר דברי טעם בכל התחומים, אבל לא מסוגל לשנות כלום. אז למי מצביעים?


היום אני חושב אחרת. את דעתי המנומקת כבר כתבתי מזמן, כאן, וגם לאחרונה כאן. אני אחזור רק על עיקרי הדברים. הרי המפלגות הגדולות: ליכוד עבודה וקדימה יעשו בדיוק את אותו הדבר, כלומר:

במישור המדיני:

ימשיכו לבנות בהתנחלויות ולדבר על פינויין

ימשיכו להילחם בפלשתינאים ולהצהיר שפנינו לשלום

במישור הכלכלי:

ימשיכו להפריט ולהגדיל את רווחי בעלי ההון "לטובת הציבור"

ימשיכו להקטין את המיסים לבעלי ההכנסות הגבוהות ולטעון ש"ככה יהיה להם אינטרס לתת גם לעניים"

בשאר המישורים:

ימשיכו להבטיח (אבל לא לקיים) לשפר את החינוך

ימשיכו להבטיח (אבל לא לקיים) לשפר את התחבורה הציבורית

יתחייבו להשקיע במערכות הבריאות והרווחה, ויפרקו אותן עוד יותר

ידברו על המחוייבות שלהם לאיכות הסביבה, ולא יאכפו את החוקים שאמורים לשפר אותה


המצע של המפלגות הגדולות הוא שיקרי ממילא. הדבר היחיד שאמיתי בו הוא שהן שמות את הבטחון לפני כל נושא אחר, ואחריו את הכלכלה. שניהם נושאים חשובים, אני מודה, אבל מכיוון שלא יהיה שום הבדל בין המפלגות הללו בכל מקרה, אין מה לבסס את שיקולי ההצבעה על מה שהן אומרות.


יתרה מזו, העיסוק בנושאים אלו מהווה תירוץ מצויין לקצץ בתקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה והסביבה למשל.


לכן, המסקנה הרציונלית היא שאדם בר דעת צריך לתת את קולו למפלגה אחרת משלוש אלה, מפלגה ששמה נושא אחר לפני הנושאים המדיני והכלכלי, את הנושא שהוא סבור שהכי חשוב לטפל בו. גם זה שמאמין שהנושא המדיני (או הכלכלי) חשובים יותר, מכיוון שלא יהיה ממילא הבדל בנושאים הללו, עליו להצביע לפי נושא אחר.


ואם כבר אנחנו שם, אז כדאי להצביע למפלגה שיש בה אנשים שכבר הוכיחו את עצמם כפעילים בנושא הזה.

אני מצביע לתנועה הירוקה - מימד. (שימו לב איפה ממוקם הנושא המדיני - שמיני)