יום רביעי, 17 בינואר 2007

תפקידן של ממשלות - חלק א


לא בכוונה, יצא לי פוסט ארוך, אז החלטתי לחלק אותו לשני חלקים. בראשון, אנסה לחשוב מהו תפקיד הממשלה באופן כללי. בחלק השני, אפרוט את התפקיד הכללי הזה לפרטים ואתן מספר דוגמאות. בסוף, נראה אם הממשלה שלנו ממלאת את תפקידה (ואתם יכולים לנסות לנחש מה התשובה...).

למה קיימת ממשלה? לשאלה זו יש תשובות רבות. שתיים מהן, ישירה ועקיפה, ניתן למצוא בספרים רבים. הישירה, אומרת שזו דרך ההתפתחות ש חברות אנושיות. סקירה ממצה על התפתחות של מבנים פוליטיים ניתן למצוא בספר "בני מיננו" של האנתרופולוג/סוציולוג מרווין האריס. תשובה עקיפה אומרת שהחברות בהן התפתחה ממשלה, השמידו את כל אלה שלא היה בהם שלטון ריכוזי. את הטענה הזו, בהרחבה יתרה (ומיותרת) ועוד כמה דוגמאות ניתן למצוא אצל ג'ארד דיאמונד, למשל בספר "רובים חיידקים ופלדה". שניהם תורגמו לעברית.

אבל אני מנסה להרהר בשאלה אחרת. מכיוון שבמשטר דמוקרטי אנחנו, האזרחים, בוחרים את הממשלה, הרי שיש לנו הכוח לקבוע מה הם התפקידים שעל הממשלה למלא. תמיד נוכל בבחירות הבאות להעניש את חברי הממשלה על שלא מילאו את תפקידם. הממשלה, מצידה, מעדיפה לערפל את השאלה ככל האפשר, כך שהאזרחים לא יגיעו למסקנה הזו בדיוק. את זה עושים על ידי הפחדה, בורות וסתם ניסוחים מעורפלים. זה עובד מצויין. בעיני רוב הציבור תפקידיה של הממשלה הם כלכך לא מוגדרים עד שאין לאף אחד תשובה אמיתית. למה לא מלמדים את זה בשיעורי אזרחות, למשל?

נראה, שגם בין מי שעונה לשאלה אין הסכמה בנוגע לתפקידה של ממשלה. אם נשאל את בעלי ההון, אנשי העסקים ואילי הנדל"ן, הממשלה היא כלי נוסף להגדיל את הונם ולצבור עוד רכוש. אם לשפוט על פי התנהגותם של חברי הכנסת שלנו, או את שרי הממשלה בישראל, הם סבורים שתפקיד הממשלה היא לדאוג לתנאי המחייה ולסיפוק תאוות השררה שלהם עצמם. ידידים ובני משפחה של פוליטיקאים סבורים שהממשלה קיימת על מנת לסדר להם תנאי העסקה נוחים וכך גם חברי מפלגות בכירים וחברי מרכזים של מפלגות. וסתם עמך? כולנו טרודים יותר מדי בבעיות היום-יום עד שאין לנו זמן להתעסק בזה.

פעם הדרכתי קורס טיפוס והתפתחה שיחה על מערכות פוליטיות. אחד החניכים אמר לי שתפקידה של ממשלה הוא לשמור על מקומה בשלטון כשאמרתי לו שזה מה שהם עושים, אבל זה לא בהגדרת התפקיד. אני טענתי שתפקידה האמיתי של ממשלה הוא לדאוג לרווחת האזרחים והוא צחק ממני.

אבל באמת, מהו התפקיד של הממשלה? אם לא צריך אותה, אז למה יש אותה? אפשר לומר שפעם חשבו שצריך ממשלה, ועכשיו היא, כמו כל ארגון גדול ומסורבל, מתקיימת מתוך האינרציה, ומשמרת את עצמה. אבל האם זה נכון? והאם אנחנו מוכנים לזה? על פי התפיסה הזו, יוצא שהממשלה קיימת כדי שנשלם לה מיסים ונעשה מה שהיא אומרת: נשלח את בנינו למות במלחמות, נמסור לה פרטים אישיים על עצמנו, לא נעשן מריחואנה, נשלם לה קנסות על עבירות תנועה וכו'.

וככה זה באמת נראה. הממשלה בישראל אינה דואגת לאינטרס הכללי של האזרחים אלא לאינטרס המיידי שלה.

אז מה באמת תפקיד הממשלה? אני אומר: לתכנן לטווח ארוך! הרי כל אחד מן האזרחים אינו מסוגל לעשות זאת. אולי לפעמים כן, אבל בדרך כלל לא. הרי בשעה שאנחנו צעירים ובריאים, אף אחד מאיתנו לא חושב על עלות הטיפולים הרפואיים שייאלץ לשלם כשיהיה זקן או חולה. תפקיד הממשלה הוא לקבוע מס בריאות שכל אחד צריך לשלם על פי משכורתו. כך הממשלה חשבה בשבילינו, ומתכננת עבורנו לטווח ארוך. זו דוגמה אחת, והיא אולי היחידה שאני יכול לחשוב עליה שקרתה בישראל.

אבל רוב האזרחים סומכים על הממשלה שתדאג לעניינים בהם הם עצמם אינם מבינים: מערכת הבריאות, המים, התעסוקה, טיפול בפשע, ניהול מערכת הביטחון. הביטחון הוא דוגמה טובה. כמה מאיתנו יודעים לתכנן מערכה צבאית בכל הרמות? כמה מאיתנו יודעים על ההבדל בין שיקולים טקטיים לאסטרטגיים? על שימוש נכון בתוואי שטח להסתיר תנועת כוחות? על סיור, איגוף, הבקעה, חלוקת משאבים וסד"כים? לכן אנחנו סומכים על שר הביטחון, והוא סומך על אלופי המטכ"ל שיעשו את עבודתם נאמנה עבורנו.

במה מתבטא אותו "תכנון לטווח ארוך", שאני טוען שהוא תפקיד הממשלה? זה קשור לכל תחומי החיים ותמיד זה עניין של כסף. תפקידה של ממשלה הוא לתכנן בלי להתייחס ליעילות הכלכלית דווקא, אלא להיבטים האחרים, בכל נושא.

בפוסט הבא, שיהיה המשך ישיר של האחד הזה, אנסה לתת כמה דוגמאות בהן האינטרסים ארוכי הטווח וקצרי הטווח מתנגשים זה בזה. ועד אז, נסו לחשוב על תפקיד הממשלה בתוך כל זה.

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

שלום מיכהאהבתי את הדברים שאתה כותב.
אני חוןשבת שהשקעה בחינוך למען הילדים שעוד לא נולדו תורמת יותר מכל לבני האדם שכן נולדו ושואלים את עצמם למה? לאיזה תכלית?
נותן סוג של משמעות , שליחות ומטרה.
כמו בחינוך כך גם בממשלות אסור להשאיר את העיסוק בהם רק לאלה שלא יכולים לעסוק בדבר אחר ולהיכנס פנימה גם כשאתה מוכשר לעשות יותר כסף ויותר כבוד
לכתוב על זה זו התחלה מצויינת.
אוהבת אותך רוני.

אנונימי אמר/ה...

לאחר מחשבה לא מעמיקה, אבל מחוסר פנאי רצוף לחשוב על כך באופן מעמיק נדמה לי שתפקידי הממשלה הם:

א. להיות גורם ניהולי ריכוזי לכל היבטי הקיום העכשוויים והעתידיים של המדינה ואזרחיה ולוודא את קיומה של פלטפורמה ערכית-כלכלית-מדינית-ביטחונית יציבה ומפותחת עליה יוכלו אזרחי המדינה להשתית את קיומם במדינה.

ב. לגלות אחריות לכל המתרחש במדינה בטווח הקצר ובמגמות ארוכות טווח.

ג. לקבל החלטות טקטיות ואסטרטגיות בזמן אמת וכתוכניות ארוכות טווח על פי התנאים המשתנים במדינה פנימה, בסביבה הקרובה ובעולם כולו, תוך הסתמכות על מידע אמין, מבוסס, עדכני וערכי.

ד. לבחון באופן מתמיד את מצבם של המדינה ואזרחיה ולשאוף להיטיב אותם ככל שניתן.

ה. ליזום פעולות לעידוד הגירה חיובית של אוכלוסיה רצויה את תוך המדינה, ולשאוף ליצור הזדהות עמוקה של תושביה של המדינה עם מדינתם.

אולם כדי שתקיים הממשלה את תפקידיה יש לבחור קודם אנשים המסוגלים לכך – נפשית, ערכית, רעיונית ושכלית. בדורנו מורכב מאגר החותרים לכהונה בממשלה, רובו ככולו, מאנשים שאינם עונים לדרישות אלו. אם הם מביאים אתם ערכים אמיתיים ועקרונות – הם חלשים מבחינה פוליטית. אם הם חזקים פוליטית הם נכלוליים ולרוב גם מושחתים. וכו'.

לטעמי זהו מצב פטאלי ואינהרנטי לאופן השלטון. למשל, הקצבת משך הכהונה של ממשלה יוצרת מטוטלת של אינטרסים המשתנים לאורך הכהונה ומכתיבים התנהלות ללא ראייה ארוכת טווח ותוך מתן דגש רב מדי לשיקולים אישיים ומושחתים. נניח מודל דמוקרטי אלטרנטיבי:

ממשלה יכולה לכהן ללא מגבלת זמן. באופן תקופתי מבוצע משאל עם (באמצעי טכנולוגי חסכוני זה או אחר), כדי לקבוע האם העם מעוניין להפסיק את כהונתה. נניח שיידרשו לפחות 66 אחוז המעוניינים בכך כדי להביא את כהונתה של הממשלה לסיומה. מרגע זה ממשיכה הממשלה לכהן כממשלת מעבר שלושה חודשים נוספים עד לבחירת הממשלה הבאה. במקביל לקיומה של הממשלה יתקיים גוף דמוי ויקיפדיה – אוסף פתוח של מומחים ובעלי דעה בכלל, המסוגלים לחוות את דעתם על ביצועי הממשלה בנושאים שהידע הדרוש להערכתם אינו נחלת הכלל. הציון שיינתן לממשלה בנושאים השונים, קצרי וארוכי הטווח, יהיה פתוח בפני הציבור, כמו גם השיקולים המנחים. בעלי השררה יזכו בתנאים כלכליים טובים מאוד, כל עוד ימשיכו לכהן בממשלה, ולא מעבר לכך.

מצב כזה מדרבן ממשלה לשאת חן בעיני העם בביצועיה. אמנם יכולה הממשלה לחלק מסכי פלזמה מוזלים או מכוניות זולות, אולם לא לאורך זמן. באופן מתמשך יהיה על הממשלה להתנהל טוב באמת כדי לזכות באמון הציבור. כיום נתון תפקיד זה בידי האופוזיציה, אולם זהו תפקיד עקר ונגוע בשחיתות, הסכמים עקומים ועוד.

העם עדיין יכול לבחור ממשלה כשהנוכחית לא נראית לו טובה, וההתעסקות המוגזמת בבחירות ובפופוליסטיקה לא יוכל לקבל משקל גדול כמו היום. אנשי אקדמיה ומומחים יזכו להשמיע את קולם ולהשפיע גם ללא כניסה לחיים הפוליטיים באופן אקטיבי.

What sayeth thou?

אנונימי אמר/ה...

תרגום מאמר לה פיגארו
CATHERINE PETITNICHOLAS


ילד עריץ-תופעה המעסיקה את הפסיכיאטרים.

משפטנים,פסיכואנליטיקאים,ופסיכיאטרים, מודאגים מתופעת הילד מלך שהיא תופעה נפוצה יותר ויותר היום.רובם מדגישים את הצורך ללמד את ההורים את ערך הגבולות והאיסורים.
"אני פוגשת הורים לא מתפקדים ורצוצים אשר באים להתייעצות עם ילד בן שלוש,אשר אינם מוצאים פיתרון עימו.
כאשר אני שואלת את הזאטוט האם אתה יודע מדוע אתה כאן , הוא בד"כ אומר:כן בגלל שהם לא רוצים לעשות מה שאני אומר."
אנקדוטה משמעותית ועקרונית זו מתחברת ע"י הפסיכואנליטיקאית ARIETTE GARIH מן המרכז הרפואי בcochin PORT ROYAL בעת דיון בועדה לאומית צרפתית לנושא ילדות.(4 ליוני 08)
"הילד מלך" בו ישנה סטיה של זכויות יתר של הילד זהו נושא אקטואלי בעולם משתנה בו הורים צעירים ופחות צעירים ( ומבוגרים המעורבים בחינוך), הביאו לשכחה את מודל החינוך הסמכותי ,
בעבור מודל ה"נניח לו ".מבוגרים אלו נגסו בצורך לתחום מגבלות מבניות לזאטוטיהם,תוך שהם משנים אותו לעריץ קטן.
בשביל הפסיכואנליטיקאית הזו , מספר חשוב של הורים אבדו את גבולות הטעם הטוב.
הם מרגישים בחינוך שאבדו כיוון לגמרי.
"אני אינני אומרת יותר לא לילדי כי בהמשך אם הוא אינו מסכים , אינני יודעת מה לאמר".
(הורה זכר או נקבה).
זאת היא שומעת לעיתים קרובות בטיפול.
"חוקי החינוך השתנו כל כך בחמישים שנים האחרונות, שהמבוגרים אינם יודעים על איזה מערכת להיסמך" אומרת משפטנית MARIE DE CHANBURE שהיא גם אם לשני ילדים קטנים.
"טובעים במידע ממקורות שונים,לעיתים סוטרים זה את זה,ההורים מנוטרלים.
לעיתים חיי היום-יום שלהם עקומים בגלל מאבק ללא סוף עם הזאטוטים ,על כל נושא(ארוחות, טיולים,שינה...)ובייחוד בלי שום נושא.
החיים נעשים בלתי נסבלים בבית , וגם בחוץ ברחוב במגרש המשחקים בביה"ס.

האשמה נופלת בערבוביה על מאי68 (שביתת הסטודנטים המפוארת),
על פסיכיאטריה ארצית מנוהלת לא נכון,גרושים בטרם עת, משפחות חד הוריות,הטלוויזיה המכוונת להגשמת מאוויים מיידית, מחסור בזמן משפחה של אבות קרייריסטים (וגם אמהות).
לרוב האמהות העובדות מחוץ לבית אין חשק להתעמת עם ילדיהן כאשר הן סוף סוף בחיק האפרוחים.
"תוך שהן עושות יותר מדי דברים בכדי להיטיב עם ילדיהן מתוך רגשי אשמה,עדיין האמהות סובלות מזמן מועט עם הילדים " ..ממשיכה המשפטנית.."צעד אחר צעד הן מאבדות את הבטחון ביכולתן כמחנכות". מצידו , אזי הילד מרגיש בסדק, ומשליט את רצונו. "הוא איננו מבקש,הוא מצווה.
בחירתו חסרת גבולות והפכפכה,המבוגרים בכיסו".

בשביל פסיכיאטרית הילדיםMARIE BERENGERE DE CHOULY DE LENCLAVE
לדבר על ה"ילד מלך" היום זהו גיבוב חסר ערך.
התקופה הזאת בחיי ילד בין שנתיים לשלוש, הייתה תמיד, וקשורה לבצבוץ האני והמודע ,ובתקופה זו תמיד מעוניין הזאטוט לכפות את המאווים שלו.
היא גם מזכירה בפשטות שקיים גם המודע של הסובבים את הזאטוט ובפרט את זה של הוריו , ומחנכיו,
אלו אשר יכתיבו או לא יכתיבו את מגבלות תחושת הכל יכול של המודע החדש(קריא הילד).

אך איך אנו עוברים מן ה"ילד מלך" ל"ילד עריץ"?
מצד המבוגרים הקו עובר דרך טעויות הערכה אל מול תוקפנות השד הקטן דוגמת- "הוא יודע להתגונן הקטן" או" זה יעבור עם הגיל"...או דרך נטיה להעריך באופן פסיכולוגי את התנהגותו הקשה ,ולהטוות פרספציה חינוכית רחבת לב או בקיצור רפיון חינוכי."אני אינני מתסכלת אותו כיוון שאינני רוצה לאמלל אותו "..אומרים הם (אב או אם) בתמימות.
"כמו כן אנו מוצאים הרבה האשמה עצמית הורית" מצביעה פסיכולוגית זו.
"תוך שהם עורכים הרבה יותר מדי משא ומתן,בורחים מכל עימות מפחד תגובת הזאטוט,
ובתוך רגש עמוק של חוסר ישע והאשמה עצמית, ההורים פונים למוצא היחיד: זו אשמת גורם חיצוני,זו אשמת הפעוטון, ביה"ס וכו'.
מצד הזאטוט - תפישת הכוח תוך כעס וסחיטה מתוקים דוגמת-"את לא יפה,את שמנה,את רעה" ובהמשך שלב של חיבוק מתקן, בו הוא מנסה להיסלח.וכל זאת תוך שהוא (הילד ) במעמד קורבן על שעמדו בדרכו.

איזו עצה לתת לאם ואב היום, אשר אינם ששים למצות את סמכותם .
בשביל המשפטנית MARIE DE CHAMBURE
"לחנך ילד , יש לכך מחיר אשר מבוגרים רבים אינם רוצים או אינם יכולים לשלם.
הדבר מצריך זמן,אומץ ובייחוד לא להתעלם מעימותים.
לחנך ילד זה גם לא להסס -שלא למצוא חן בעיניו,
לעמוד נגדו לעיתים, לדעת להיאבק בכעסו.
"נראה שזה בסיסי ללמד מחדש ולתקן את ערך הגבולות והאיסורים".


תרגום חופשי ח.צבר